Bava Batra 29

Kapitel 29

א ועל ידי שלשה בני קרח

1 und den drei Söhnen Qoraḥs.

ב ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה משלי שיר השירים וקהלת אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו

2 Jirmeja schrieb sein Buch, Könige und Klagelieder. Ḥizqija und sein Kollegium schrieben Ješa͑ja, Sprüche, das Lied der Lieder und Qoheleth. Die Männer der Großsynode schrieben Jeḥezqel, die zwölf [kleinen Propheten], Daniél und die Esterrolle. E͑zra schrieb sein Buch und die Genealogie der Chronik bis auf seine eigene.

ג מסייעא ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה

3 Dies ist eine Stütze für Rabh, denn R. Jehuda sagte im Namen Rabhs, E͑zra sei erst dann aus Babylonien heraufgezogen, nachdem er seine Genealogie festgestellt hatte. – Wer führte es zu Ende? – Neḥemja, der Sohn Ḥakhaljas.

ד אמר מר יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתניא (דברים לד, ה) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה (מת) וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י ואמרי לה ר' נחמיה

4 Der Meister sagte: Jehošua͑ schrieb sein Buch und die [letzten] acht Verse der Tora. Wir haben also eine Lehre übereinstimmend mit demjenigen, welcher sagt, die [letzten] acht Verse der Tora habe Jehošua͑ geschrieben. Es wird nämlich gelehrt:Und es starb daselbst Moše, der Knecht des Herrn. Ist es denn möglich, daß Moše tot war und geschrieben hat: und es starb daselbst Moše? Vielmehr, bis da schrieb Moše, von da ab schrieb Jehošua͑ – so R. Jehuda, manche sagen, R. Neḥemja.

ה אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כמו שנאמר להלן (ירמיהו לו, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו

5 R. Šimo͑n sprach zu ihm: Ist es denn möglich, daß in der Tora auch nur ein Buchstabe fehlte, und es heißtnimm dieses Buch der Lehre? Vielmehr, bis da sprach der Heilige, gepriesen sei er, und Moše sprach nach und schrieb nieder, von da ab sprach der Heilige, gepriesen sei er, und Moše schrieb mit Tränen nieder. So heißt es auch dort:Baruch sprach zu ihnen: Er sagte mir mündlich all diese Worte vor, und ich schrieb sie mit Tinte in das Buch. –

ו כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן לימא (ר"י היא) ודלא כר"ש אפילו תימא ר"ש הואיל ואשתנו אשתנו:

6 Die Lehre des R. Jehošua͑ b. Abba im Namen R. Gidels im Namen Rabhs, daß nämlich die [letzten] acht Verse der Tora einer lesen müsse, vertritt also die Ansicht R. Jehudas und nicht die des R. Šimo͑n? – Du kannst auch sagen, die des R. Šimo͑n, denn da mit diesen eine Änderung eingetreten ist, so ist mit ihnen eine Ausnahme gemacht worden.

ז יהושע כתב ספרו והכתיב (יהושע כד, כט) וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה אלעזר והכתיב (יהושע כד, לג) ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס

7 «Jehošua͑ schrieb sein Buch.» Es heißt ja aber:und es starb Jehošua͑, der Sohn Nuns, der Knecht Gottes!? – Elea͑zar führte es fort. – Es heißt ja aber:und es starb Elea͑zar, der Sohn Ahrons!? – Pinḥas führte es fort.

ח שמואל כתב ספרו והכתיב (שמואל א כח, ג) ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא

8 «Šemuél schrieb sein Buch.» Es heißt ja aber:und Šemuél starb!? – Der Seher Gad und der Prophet Nathan führten es fort.

ט דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים וליחשוב נמי איתן האזרחי אמר רב איתן האזרחי זה הוא אברהם כתיב הכא (תהלים פט, א) איתן האזרחי וכתיב התם (ישעיהו מא, ב) מי העיר ממזרח צדק [וגו']

9 «David schrieb die Psalmen nach zehn Altvorderen.» Sollte er auch Ethan den Ezraḥiten mitrechnen!? Rabh erwiderte: Ethan der Ezraḥite ist Abraham; hier heißt es Ethan der Ezraḥite, und dort heißt es: wer hat vom Osten [mizraḥ] her erweckt, dem Recht &c. –

י קא חשיב משה וקא חשיב הימן והאמר רב הימן זה משה כתיב הכא הימן וכתיב התם (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא תרי הימן הוו

10 Er zählt ja aber auch Heman besonders und Moše besonders auf, obgleich Rabh gesagt hat, Heman sei Moše; hier heißt es Heman und dort heißt es: in meinem ganzen Hause war er treu [néman]!? – Es gab zwei [Personen namens] Heman.

יא משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא דא"ר לוי בר לחמא איוב בימי משה היה כתיב הכא (איוב יט, כג) מי יתן אפוא ויכתבון מלי וכתיב התם (שמות לג, טז) ובמה יודע אפוא

11 «Moše schrieb sein Buch und den Abschnitt von Bilea͑m.» Dies wäre also eine Stütze für R. Levi b. Laḥma, denn R. Levi b. Laḥma sagte, Ijob habe zur Zeit Mošes gelebt, denn da heißt es: daß doch wohl meine Worte aufgeschrieben würden, und dort heißt es: woran soll es wohl erkannt werden. –

יב ואימא בימי יצחק דכתיב (בראשית כז, לג) מי אפוא הוא הצד ציד ואימא בימי יעקב דכתיב (בראשית מג, יא) אם כן אפוא זאת עשו ואימא בימי יוסף דכתיב (בראשית לז, טז) איפה הם רועים

12 Vielleicht zur Zeit Jiçḥaqs, denn es heißt:wer ist es wohl, der ein Wild erjagt!? Vielleicht zur Zeit Ja͑qobs, denn es heißt: nun wohl, so tut dies!? Und vielleicht zur Zeit Josephs, denn es heißt: wo sie wohl weiden!? –

יג לא ס"ד דכתיב (איוב יט, כג) מי יתן בספר ויוחקו ומשה הוא דאיקרי מחוקק דכתיב (דברים לג, כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון

13 Dies ist nicht einleuchtend, denn es heißt: daß sie doch in ein Buch gezeichnet würden, und Moše wird Zeichner genannt, denn es heißt:er ersah sich das erste, denn dort lag ein Anteil des Zeichners.

יד רבא אמר איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א, א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם (במדבר יג, כ) היש בה עץ מי דמי הכא עוץ התם עץ הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ

14 Raba sagte: Ijob lebte zur Zeit der Kundschafter, denn von diesem heißt es:ein Mann war im Lande U͑ç, Ijob war sein Name, und dort heißt es: ob Bäume [e͑ç] da sind. – Ist es denn gleich: da heißt es U͑ç, dort aber heißt es e͑ç!? – Moše sprach zu den Jisraéliten wie folgt: Ob da jener Mann ist, dessen Lebensjahre lang sind, wie die eines Baumes, und der gleich einem Baume seine Zeitgenossen beschützt?

טו יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה אמר ליה עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו

15 Einst saß ein Jünger vor R. Šemuél b. Naḥmani und trug vor: Ijob hat nie existiert und war nie erschaffen worden; dies ist nur eine Allegorie. Da sprach dieser zu ihm: Deinetwegen sagt die Schrift: ein Mann war im Lande U͑ç, Ijob war sein Name. –

טז אלא מעתה (שמואל ב יב, ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו' מי הוה אלא משל בעלמא הכא נמי משל בעלמא א"כ שמו ושם עירו למה

16 Es heißt ja aber auch:der Arme besaß nichts außer einem einzigen kleinen Lämmchen, das er sich gekauft und aufgezogen hatte &c. Dies hatte sich ja nicht ereignet, vielmehr war es nur eine Allegorie, ebenso war auch jenes nur eine Allegorie. – Wozu demnach sein Name und der Name seiner Stadt?

יז רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו

17 R. Joḥanan und R. Elea͑zar sagten beide, Ijob sei einer von den Exulanten gewesen und sein Lehrhaus habe sich in Tiberjas befunden. Man wandte ein: Ijob lebte seit dem Einzuge der Jisraéliten in Miçrajim bis zu ihrem Auszuge!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel